פיצוי מוסכם בחוזה 

פיצויים מוסכמים בחוזה.

בדרך כלל , כל חוזה שעורכים הצדדים, רושמים הם בו סכום המהווה פיצוי מוסכם, למקרה של הפרה יסודית של ההסכם, בחוזי מקרקעין בדרך כלל נרשם שהפיצוי הוא עשרה אחוזים מתמורת הדירה, הפיצוי המוסכם נועד למעשה, להרתיע את הצד שמתכוון להפר את ההסכם מלעשות זאת. על מנת להשיג את אפקט ההרתעה, בדרך כלל נרשם סכום של פיצוי מוסכם גבוה, לבית המשפט יש סמכות להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם, אולם בית המשפט יצמצם את התערבותו גם אם הוא סבור שהפיצוי גבוה יחסית לנזק שנגרם עקב ההפרה, בית המשפט יפחית את הפיצוי רק מקום שהוא שוכנע ששיעור הפיצוי הינו ללא כל יחס סביר להפרה. עוד נפסק כי המבחן להתערבות בפיצוי אינו מתחשב בנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר אחרי ההפרה, כי אם בנזק אשר היה ניתן לצפותו מראש, בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה אשר אירעה בפועל, כך שסכום הפיצוי המוסכם הוא הסכום בו מעריך צד לחוזה את הסיכונים הטמונים בחוזה עצמו ואת הסיכוי שאכן הצד השני יפר אותו, ישנם הרבה הטוענים כי סכום לא פרופורציונלי של פיצוי שנרשם בחוזה, משקף כאילו את מחיר העיסקה, ולא תמיד זה נכון לאמר דבר כזה, ולא תמיד סכום הפיצוי המוסכם נגזר ממחיר העסקה, אלא מהצפיות שצפה צד להסכם את התוצאות שעלול ההסכם להגיע אליו, והוא סיום החוזה בדרך של הפרה. הרציונל הבסיסי הוא שחוזים יש לקיים, ויש לקיימם בדרך מקובלת ובתום לב. ואם צד לעסקה רוצה לתמחר את הסיכונים שהוא סבור שהוא לוקח על עצמו באופן שהוא רושם סכום פיצוי גבוה, אי אפשר לבוא מיד ולטעון שסכום העסקה היה יותר גבוה, תמיד יש לקחת בחשבון את חופש החוזים, העומד בבסיס דיני חוזים ואת החופש של צד להתנות על החוזה לפני החתימה, ולהתאים אותו לצרכיו, כל זאת בהתחשב כמובן בצרכיו של הצד השני וכמובן בדרך מקובלת ובתום לב.